החלטה בתיק ת"א 1737-05

בקשה לביטול פסק דין.

פסק הדין ניתן ביום 14.7.2009, שעה שהנתבע ובא כוחו לא התייצבו לדיון.

בהתאם לפסק הדין, נדחתה ההתנגדות שהוגשה על ידי הנתבע לגבי ביצוע השיקים נושא תיק ההוצל"פ.

דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת לנוכח האיחור הממושך בהגשתה.

כאמור, פסק הדין ניתן עוד ביום 14.7.2009. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה על ידי הנתבע רק ביום 20.2.2011, היינו פרק זמן של למעלה משנה וחצי ממועד מתן פסק הדין.

המדובר בהליך משפטי שהתנהל בבית המשפט משנת 2006, אשר קדם לו הליך של התנגדות בתיק ההוצל"פ.

לא ניתן לקבל את טענת המבקש, לפיה לא ידע על מתן פסק הדין, תקופה כה ארוכה.

בכל מקרה, צד להליך משפטי, אשר מתנהל בפועל והוא שותף לו, לרבות בדרך של השתתפות בדיונים, אשר במסגרתם אף נקבע המשך הדיון בתיק, אינו יכול לבוא בטענה, לפיה לא ידע על כך שניתן פסק דין, במועד שבו נמשך הדיון, אליו לא התייצב.

אינטרס סופיות הדיון מחייב, כי בחלוף פרק זמן מסוים, יהיה מנוע אותו צד מלטעון, כי לא ידע על מתן פסק הדין. במקרה זה, שעה שחלפה למעלה משנה וחצי ממועד מתן פסק הדין ועד למועד בו הוגשה הבקשה לביטולו, הרי שאין לקבל טענת הנתבע בדבר העדר ידיעה על פסק הדין.

לפיכך, יש לדחות הבקשה לביטול פסק-דין, הואיל והוגשה באיחור ולא ניתן טעם מוצדק לאיחור בהגשתה.

אפילו היה מקום לדון בבקשה לביטול פסק דין, חרף האיחור הממושך בהגשתה, הרי שגם לגוף הדברים, לא קיימת עילה לביטולו.

אין מחלוקת, כי פסק הדין ניתן כדין, הואיל וב"כ הנתבע ידע על מועד הדיון, אולם כאמור חרף הידיעה על מועד הדיון, לא היתה התייצבות של הנתבע ובא כוחו.

כפי שצוין בפסק הדין, בהודעה שניתנה על ידי ב"כ הנתבע, קודם למועד האמור, נמסר כי הנתבע שוקל למחוק את כתב ההגנה.

לא ניתן כל טעם משכנע לאי ההתייצבות לדיון. מטעם זה, אפילו נדונה הבקשה לגופה, לא היה מקום להורות על ביטולו של פסק הדין, מחמת הצדק.

עדיין היה מקום לבחון, אילו נדונה הבקשה לגופה, את סיכויי ההגנה, שמא מדובר במקרה אשר בו יש לשקול ביטולו של פסק הדין, אפילו לא ניתן נימוק ראוי לאי ההתייצבות.

טענת הנתבע בהתנגדות לביצוע השיקים (שגם היא הוגשה באיחור משמעותי) היתה, כי מדובר בשיקים שנחתמו בזיוף ובתרמית, כחלק מפרשת זיוף והתחזות. עוד נטען, כי באותה תקופה, הנתבע שהה בחו"ל.

בעדותו במסגרת הדיון שנערך בהתנגדות הודה הנתבע כי נתן ייפוי כוח לאדם בשם וייס לבצע פעולות בחשבונו. אולם לגרסתו, השיקים לא נחתמו על ידי וייס על פי ייפוי הכוח.

בעדותו בבית המשפט ביום 14.9.2008 טען הנתבע, כי אומנם נתן ייפוי כוח לוייס, אולם לא הוא ולא וייס חתמו על השיקים.

באותו דיון הבהיר ב"כ התובע, כי קיים הבדל בין טענת זיוף לבין טענה של חתימה תחת הרשאה. ככל שהחתימה נעשתה על ידי וייס תחת הרשאה, הרי שהחתימה מחייבת את הנתבע.